בסיס בטוח או: תפקיד המנהל ביצירת ביטחון פסיכולוגי

מאת ד"ר לירון נתן

במאמר הקודם עסקנו בחשיבות הביטחון הפסיכולוגי של העובדים בארגון. ציינו כי תחושת ביטחון פסיכולוגי אצל עובדים ומנהלים משפרת את ביצועיהם ומגבירה את יכולתם ללמוד ולהיות יצירתיים מצד אחד, ומעלה את מחויבותם לארגון, מעורבותם בו ונאמנותם לארגון, לממונים ולעמיתים, מצד שני.

במאמר זה נתחיל לענות על השאלה, כיצד יוצרים ביטחון פסיכולוגי בקרב חברי הארגון?

ובכן, כפי שכבר נרמז במאמר הקודם, למנהלים תפקיד מפתח ביצירת הביטחון הפסיכולוגי. מנהלים משפיעים על התפתחות הביטחון הפסיכולוגי אצל חברי הארגון (עובדים ומנהלים אחרים בכל הרמות) דרך שלושה תהליכים מרכזיים: סגנון היחסים הבין-אישיים של המנהל, יכולתו לתת מענה לצרכים הבסיסיים של הכפופים לו ואף של עמיתיו והממונים עליו, והתרבות הארגונית אותה הוא מוביל. מאמר זה עוסק בסגנון היחסים והמאמרים הבאים יעסקו בתהליכים האחרים.

סגנון היחסים הבין-אישיים של המנהל

מחקרים עדכניים בתחומי הפסיכולוגיה החברתית והניהול מראים כי לכל אדם סגנון אישי של יחסים בין-אישיים. סגנון זה, שהמחקר קורא לו, דפוס התקשרות, מביא אותנו לחשוב, להרגיש ולהתנהג ביחס לאנשים אחרים באופן קבוע יחסית, שכן הוא מהווה חלק מאישיותנו. למשל, הרווקים שבינינו חושבים לא פעם "איך זה שאני מתאהב כל פעם באותו סוג של נשים?". כנראה שזה לא מקרי כל-כך אלא נובע מדפוס ההתקשרות שלנו. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר: כמו מרכיבים אחרים באישיותנו, גם דפוס ההתקשרות מתחיל להתפתח בגיל רך. לכן נצא למסע קצר אל עולם הילדות.

דפוס ההתקשרות מושפע מיחסם של הורינו אלינו ומשפיע על האופן בו אנו תופסים אותם, מרגישים ביחס אליהם ומתנהגים מולם. ספציפית, דפוס ההתקשרות הינו מרכיב באישיות העוסק ברמת הביטחון שחש האדם מול דמויות משמעותיות בחייו. בילדות, דפוס ההתקשרות עוסק בשאלה האם אמא או אבא יעזרו לי כאשר אצטרך עזרה ויהיו שם בשבילי כאשר אפחד או ארגיש מאוים. אם התשובות לשאלות אלה הן חיוביות, כלומר הילד מרגיש בטוח בנוכחותם של הוריו אם יזדקק להם, מרגיש אהוב על-ידיהם ובטוח כי יהיו שם בשבילו ולא יעזבו אותו, הוא מרגיש חופשי לחקור את העולם, לצאת למסעות גילוי, להכיר אנשים חדשים, לשחק במשחקים חדשים, ובאופן כללי חווה את העולם כמקום בטוח ומסקרן. הילד לומד זאת החל בימיו הראשונים דרך אלפי אינטראקציות יומיומיות עם הוריו (למשל, האם ניגשים להרגיעו במהירות כשהוא בוכה, או נותנים לו לבכות עד שיירגע לבד).

בסיס בטוח

ג'ון בולבי (Bowlby), פסיכואנליטיקאי בריטי שהציג את התיאוריה בתחום, הסביר כי ילד החש בטוח בקשר שלו עם הוריו, כלומר בעל דפוס התקשרות בטוח, חווה את הוריו כמי שמהווים עבורו בסיס בטוח – ממנו יכול הילד או המתבגר לצאת אל העולם ואליו הוא יכול לשוב, כשהוא יודע בביטחון שיתקבל בברכה, יקבל הזנה פיזית ורגשית, ינוחם אם יהיה נתון במצוקה, ויורגע אם יפחד. למעשה, מהות תפקיד הבסיס הבטוח היא להיות נגיש, מוכן להגיב לקריאה, לעודד ואולי אף לעזור, אך להתערב באופן אקטיבי רק כאשר יש צורך ברור בכך.

אולם, לא כל הילדים חווים את הוריהם כמהווים בסיס בטוח עבורם. חלקם חוששים כי יינטשו או מגלים כי ההורה לא דואג להם כאשר הם במצוקה, או אינו זמין כאשר הם צריכים אותו. ילדים אלה מפתחים דפוס התקשרות שאינו בטוח וחווים את העולם כמקום פחות בטוח, מקום שבו אנשים אחרים עלולים לעזוב אותם או לפגוע בהם. חלקם ילמדו לסמוך רק על עצמם ולהימנע מקשר אינטימי וקרוב וחלקם ילכו בכיוון ההפוך וייצמדו בחוזקה ובחרדה לדמויות משמעותיות בחייהם – תלוי בקשר הספציפי עם ההורים.

למעשה יש כאן משחק כפול: מצד אחד להורה יש דפוס התקשרות המביא אותו להתנהג בצורה מסוימת מול ילדו. מצד שני האופן בו ההורה מגיב אל הילד מביא להתפתחות דפוס התקשרות אצל הילד ההופך לחלק מאישיותו.

נחזור לבגרות. מחקרים מראים כי דפוס ההתקשרות נותר פעיל כחלק מהאישיות לכל אורך החיים. במיוחד הוא מתעורר באותם מצבים בהם הוא היה פעיל בילדות – לנוכח קושי, מצוקה, אי-וודאות וחששות. מחקרים בקרב בוגרים גילו כי דפוס התקשרות משפיע על שלל היבטי חיים. למשל, הוא משפיע על האופן בו אנו מתנהגים במערכות היחסים הזוגיות שלנו (האם תהיינה אינטימיות ובוטחות, או שמא חרדות ונצמדות או אולי נמנעות מאינטימיות ומרוחקות), על אופי הקשרים עם ילדינו (הפעם אנחנו מביאים את דפוס ההתקשרות שלנו כהורים ומשפיעים על עיצוב דפוס ההתקשרות של ילדינו), על האופן בו אנו חווים שינוי כהזדמנות או כאיום, ועל מה אנו מחפשים במקום העבודה (מימוש עצמי, שיאהבו אותנו, או אולי הימנעות מקשרים קרובים).

המנהל כבסיס בטוח

ניתן להתבונן ביחסיהם של מנהלים עם הכפיפים להם ועם עמיתיהם ושותפיהם כמקבילים ליחסיו של הורה עם ילדו ועם בן או בת זוגו. לפיכך, כשם שהורה מהווה (או אינו מהווה) בסיס בטוח עבור ילדו ועבור בן זוגו, כך מנהל יכולים להוות בסיס בטוח עבור עובדיו ועמיתיו.

מנהל יכול להוות בסיס בטוח לעובדיו אם ינקוט בפעולות המעוררות את חווית הביטחון אצלם. כך, נגישותו של המנהל הינה קריטית ליצירת ביטחון זה. נגישות אין משמעותה להתערב בכל, להיפך, פירושה להניח לעובד לבצע את משימותיו, לתת לו אחריות ולאפשר לו להתמודד, אך להתערב כאשר העובד נזקק באמת לעזרה (ולהיות מסוגל בכלל לשמוע ולהרגיש את העובד קורא לעזרה). נגישות יכולה גם להתבטא בדברים פשוטים יותר כמו מקום ישיבה של המנהל בסמיכות למקום בו יושבים עובדיו, מעבר בין העובדים בתדירות ההופכת לנוכחות ואפילו באמירת "בוקר טוב, מה שלומך?" לעובדיו כאשר הוא מגיע לעבודה.

מנהל המהווה בסיס בטוח לעובדיו מעודד התנסות וחדשנות על-ידי כך שיהפוך כישלון להזדמנות ללמידה, וטעות לאפשרות להתפתח. או אז ידע העובד כי לנסות דברים חדשים פירושו הצלחה או למידה – שתיהן מבורכות, שתיהן בטוחות. תהליכים של הפקת לקחים מכישלונות, יכולים לסייע לכך, במיוחד כשהמנהל נותן דוגמה בדווחו הוא על טעויות ועורך תהליך למידה מהן וכאשר הוא מעודד את עובדיו לדווח על כישלונות, ללא ענישה או נזיפה, ומתגמל על למידה חדשה.

לבסוף, כולנו כבני אדם רוצים שיתפעלו מאיתנו. כאותו ילד המביא ציור שצייר בגן לאמא, כך גם אנו רוצים שעם סיום משימה מורכבת, עם סיומו של פרויקט, לאחר שתרמנו תרומה משמעותית בדיון מורכב, לאחר שהתאמצנו, יראה לנו המנהל כי הוא ראה זאת, כי הוא מעריך אותנו ואת תרומתנו וכי אנחנו חשובים, משמעותיים, ואף אהובים. כן, לא כולנו רוצים שילטפו אותנו, אבל מלה טובה או שתיים מיד עושה לכולנו טוב. ביטחון פסיכולוגי אצל העובד אפוא הוא התוצר של היכולת של המנהל להיות עבורו בסיס בטוח. וזו כל התורה על רגל אחת.

זה אולי נראה טריוויאלי, אבל לא תמיד אנחנו מודעים לדברים הללו או זוכרים אותם, במיוחד כשגם אנחנו לחוצים, או סתם נשטפים בזרם היומיום. אבל לכן אנחנו מנהלים, גם כדי לנהל את הביטחון הפסיכולוגי של עובדינו, ולהוות עבורם בסיס בטוח. כזה שנוכח כל העת. גם אם איננו יודעים בדיוק כיצד לעשות זאת היום, נוכל ללמוד זאת כדי שנפעל כך מחר.


פוסטים מעניינים
פוסטים אחרונים